עמרם נולד בקזבלנקה שבמרוקו, למשפחה בת 5 אחים. אימו טיפלה בילדים ואביו עבד בצורפות, ולאחר מכן במפעל בשר. עמרם מספר על התקופה במרוקו, על קזבלנקה שהייתה עיר מסחר גדולה. לדבריו, היו יחסים טובים בין היהודים לתושבים הערביים במסחר. לאחר כמה שנים עברה משפחתו למוגדור, אחר כך שוב לקזבלנקה, ולבסוף לעיר מקנס. עמרם זוכר שהיחסים בין היהודים לערבים במרוקו היו מעולים, והיו יחסי שכנות טובים.
בגיל 16 תכנן עמרם לעלות לארץ עם משפחתו דרך התנועה הציונית והסוכנות היהודית, אך לדבריו לא רצו לאפשר להם לעלות מפני שאביו היה מבוגר מדי. בשל כך, שינו את גיל בני המשפחה, ואושרה להם העלייה לארץ. לשם העלייה, היו במחנה בקזבלנקה חודש וחצי ולאחר מכן החלו בהליכי העלייה, והפליגו למרסיי שבצרפת. לאחר ששהו כחודש שם, עלו על האוניה "ירושלים" ועלו לארץ. הם הגיעו לארץ דרך נמל חיפה ב-2/5/1956. שם, הועלו על משאית שלקחה אותם הישר לשדרות. את שדרות עמרם מתאר כמקום שומם שלא היה בו כלום, ובו התנאים היו לא טובים. הוא מספר כי באזור שבו נמצאת היום מכללת ספיר, הייתה מכולת בה יכלו לקנות מצרכים.
לדבריו של עמרם, אביו הכין את המשפחה לכך שכשיעלו לארץ תהיה עבודה קשה בבניית מדינת ישראל. הוא עבד שנה בקיבוצים שמסביב לשדרות, בחקלאות בקיבוץ איבים. בהמשך גויס לצבא ושירת בגולני. לאחר השירות הצבאי חזר לשדרות וחיפש עבודה. הוא מצא עבודה בחלץ, במפעל הנפט "לפידות". בשל לחצים, פיטרו אותו, והוא החל לעבוד במפעל 'מדד', שם עבד 3 שנים. לאחר מכן התחבר עם שני חברים, שיחד פתחו מכבסה שפעלה כ-3 שנים. אחד החברים איתו פתח עמרם את המכבסה, היה אחיה של שמחה. עמרם ביקש את רשותו לדבר איתה. בהמשך, ב-28.1.1965 – נישאו עמרם ושמחה.
לאחר סגירת המכבסה, החל עמרם לעבוד בבניין ועבד כמנהל עבודה במשך 22 שנים במפעל 'מבט'. לאחר מכן, הגיע לעבוד בקיבוץ זיקים במפעל פלסטיק לפוליוריתן, שם עבד עוד 21 שנים.
בנם הבכור של שמחה ועמרם, אבי, נולד בשנת 1966. בתם אליס נולדה בשנת 1969. לאחר מכן ביתם רון נולדה בשנת 1974. בנם הצעיר מאור נולד בשנת 1980. ילדיהם למדו בתקופת התיכון באשקלון. בנם הבכור שירת בקבע בחיל האוויר. הבת אליס עובדת בעמיגור וגרה באשקלון. ביתם רון עובדת במפעל 'מדנס'. בנם מאור כרגע גם הוא בקבע בחיל האוויר.
עמרם מספר, שבמהלך השנים הוא ושמחה היו יוצאים לבלות ולרקוד במועדון מפא"י. בערבי שישי היו נפגשים עם החברים בבתים בשדרות. הוא מוסיף כי היה לו חשוב תמיד לתת הכל לילדיו כך שיוכלו לחיות בכבוד.
שמחה הייתה מנהלת מעבדה, וקיבלה אף את "פרס קפלן". שמחה עבדה 47 שנים בפעל "כבלי ציון".
עמרם סבג
עמרם נולד בקזבלנקה שבמרוקו, למשפחה בת 5 אחים. אימו טיפלה בילדים ואביו עבד בצורפות, ולאחר מכן במפעל בשר. עמרם מספר על התקופה במרוקו, על קזבלנקה שהייתה עיר מסחר גדולה. לדבריו, היו יחסים טובים בין היהודים לתושבים הערביים במסחר. לאחר כמה שנים עברה משפחתו למוגדור, אחר כך שוב לקזבלנקה, ולבסוף לעיר מקנס. עמרם זוכר שהיחסים בין היהודים לערבים במרוקו היו מעולים, והיו יחסי שכנות טובים.
בגיל 16 תכנן עמרם לעלות לארץ עם משפחתו דרך התנועה הציונית והסוכנות היהודית, אך לדבריו לא רצו לאפשר להם לעלות מפני שאביו היה מבוגר מדי. בשל כך, שינו את גיל בני המשפחה, ואושרה להם העלייה לארץ. לשם העלייה, היו במחנה בקזבלנקה חודש וחצי ולאחר מכן החלו בהליכי העלייה, והפליגו למרסיי שבצרפת. לאחר ששהו כחודש שם, עלו על האוניה "ירושלים" ועלו לארץ. הם הגיעו לארץ דרך נמל חיפה ב-2/5/1956. שם, הועלו על משאית שלקחה אותם הישר לשדרות. את שדרות עמרם מתאר כמקום שומם שלא היה בו כלום, ובו התנאים היו לא טובים. הוא מספר כי באזור שבו נמצאת היום מכללת ספיר, הייתה מכולת בה יכלו לקנות מצרכים.
לדבריו של עמרם, אביו הכין את המשפחה לכך שכשיעלו לארץ תהיה עבודה קשה בבניית מדינת ישראל. הוא עבד שנה בקיבוצים שמסביב לשדרות, בחקלאות בקיבוץ איבים. בהמשך גויס לצבא ושירת בגולני. לאחר השירות הצבאי חזר לשדרות וחיפש עבודה. הוא מצא עבודה בחלץ, במפעל הנפט "לפידות". בשל לחצים, פיטרו אותו, והוא החל לעבוד במפעל 'מדד', שם עבד 3 שנים. לאחר מכן התחבר עם שני חברים, שיחד פתחו מכבסה שפעלה כ-3 שנים. אחד החברים איתו פתח עמרם את המכבסה, היה אחיה של שמחה. עמרם ביקש את רשותו לדבר איתה. בהמשך, ב-28.1.1965 – נישאו עמרם ושמחה.
לאחר סגירת המכבסה, החל עמרם לעבוד בבניין ועבד כמנהל עבודה במשך 22 שנים במפעל 'מבט'. לאחר מכן, הגיע לעבוד בקיבוץ זיקים במפעל פלסטיק לפוליוריתן, שם עבד עוד 21 שנים.
בנם הבכור של שמחה ועמרם, אבי, נולד בשנת 1966. בתם אליס נולדה בשנת 1969. לאחר מכן ביתם רון נולדה בשנת 1974. בנם הצעיר מאור נולד בשנת 1980. ילדיהם למדו בתקופת התיכון באשקלון. בנם הבכור שירת בקבע בחיל האוויר. הבת אליס עובדת בעמיגור וגרה באשקלון. ביתם רון עובדת במפעל 'מדנס'. בנם מאור כרגע גם הוא בקבע בחיל האוויר.
עמרם מספר, שבמהלך השנים הוא ושמחה היו יוצאים לבלות ולרקוד במועדון מפא"י. בערבי שישי היו נפגשים עם החברים בבתים בשדרות. הוא מוסיף כי היה לו חשוב תמיד לתת הכל לילדיו כך שיוכלו לחיות בכבוד.
שמחה הייתה מנהלת מעבדה, וקיבלה אף את "פרס קפלן". שמחה עבדה 47 שנים בפעל "כבלי ציון".